פסק-דין בתיק ס"ע 23010-08-10

התובעת (להלן גם: "העובדת") הועסקה אצל הנתבעת (להלן גם: "המעביד") תקופה של 59.3 חודשים ועד ליום 10.7.10 (קיימת מחלוקת באשר לנסיבות סיום העבודה- האם בפיטורים או התפטרות). התובעת החלה עבודתה בנתבעת כקופאית, בהמשך קודמה לתפקיד אחראית משמרת ובזאת עסקה למשך תקופה של 54.3 חודשים, לפי משכורת חודשית קובעת בסך 3,800 ש"ח. בחמשת החודשים האחרונים לתקופת העסקתה קודמה התובעת לתפקיד של ממלאת מקום מנהל סניף של הנתבעת והשתכרה משכורת חודשית קובעת בסך 6,000 ש"ח (ר' עמ' 2 לפרוטוקול מיום 25.10.12 שורות 8-11).

התובעת עותרת לתשלום הפרשי שכר, "פיצויי פיטורים", "תמורת הודעה מוקדמת" ו"פיצוי בגין אי קיום הליך שימוע".

"פיצויי פיטורים" :

בתביעה ל"פיצויי פיטורים" נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את פיטוריו, וכי הוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים מכוח החוק. היסוד העיקרי שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), הוא שהעובד "פוטר". ודוק, נטל השכנוע לעניין קיום כל התנאים שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים , הינו על העובד, שהרי הוא "המוציא מחברו" (ר' דב"ע נו/269-3 ד"ר איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 57, והאסמכתאות שם).

לפיכך, אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, הרי טענתו של העובד תידחה  (ר' דב"ע נו/269-3 לעיל).

כאשר באים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים של עובד-מעביד לידי סיום, יש לבדוק מיהו זה שפעל לניתוקם. יש לבדוק מי מהצדדים הראה כוונה ברורה וחד משמעית לסיים את היחסים, והאם הוא נתן ביטוי לכוונתו, אשר אינו משתמע לשני פנים, וכן האם הודיע זאת באופן ישיר וברור לצד השני? (ע"ע 137/08 מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע''מ, עמ' 21 (22/8/10)].

משלא נעשה מעשה פורמאלי של פיטורים או של התפטרות, חייב המבקש להוכיח מעשה כזה, להראות קיומה של התנהגות שהיא מצב עובדתי אשר אינו מותיר כל ספק לגבי כוונה להביא את יחסי העבודה לידי גמר (דב"ע נב/7-1 ברוך שומינר - משרד האוצר, פסק דין מיום 22.1.92).

במסגרת זאת, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות, ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ  נ' "אתא", חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב', עמ' 41).

ומן הכלל אל הפרט :

לאחר ששמענו את העדויות, שקלנו את הראיות וכן עיינו בסיכומי הצדדים, הגענו לכלל מסקנה, כי יש לראות את נסיבות סיום עבודתה של התובעת אצל הנתבעת כפיטורים, וזאת כפי שיפורט להלן:

התובעת הצהירה כי ביום 17.6.10, ב"שיחת מסדרון", וללא כל התראה מוקדמת, הודיע לה מר ויסאם ספיה, המנהל האזורי בנתבעת (להלן: "ויסאם") כי אינו מרוצה מתפקודה כמנהלת סניף. ביום 27.6.10 הפסיק ויסאם את עבודתה כמנהלת סניף, והחזיר את התובעת לתפקידה הקודם כאחראית משמרת (סעיף 9 לתצהירה).

לגרסת התובעת, לאור מצבה המשפחתי והכלכלי הקשה, היא לא התנגדה לחזור ולעבוד כאחראית משמרת. ואולם, לדבריה היא ביקשה מויסאם כי תשובץ במשמרות צהריים ולילה, וזאת בשל העובדה כי שקלה לחזור ולהתגורר אצל הוריה בבאר שבע. לטענתה, ויסאם נענה לבקשתה, אלא שביקש ממנה לכתוב מכתב שבו תסביר את המעבר לבאר שבע, וזאת על מנת שיוכל להסביר למנכ"ל הנתבעת, מר אבי הררי (להלן: "מר הררי"), את הסיבה בעטיה מבקשת התובעת להשתבץ במשמרות צהרים ולילה (סעיפים 10-12 לתצהירה).

ואכן, באותו יום, קרי-27.6.10, כתבה התובעת מכתב (נספח ב לתצהיר מר הררי), שמפאת חשיבותו לסוגיה שבמחלוקת, נביא אותו בשלמותו:

" לכבוד

מנהל רשת

אבי הררי                                             

                                                הנדון: מעבר דירה

            הנני נתי רדה, אם חד הורית אשר מגדלת את ילדיי לבד ונתמכת מדי פעם        על ידי אביהם של הילדים. אשר המצב ביני לבינו לא בסדר ואינני יכולה      לסמוך אליו, ומנהל אזור מעודכן לגבי היחסים שלי איתו.

            וכמו כן חוששת מהחינוך של ילדיי וזה מקשה עליי לגדל אותם בסביבה            נורמטיבית ואני נמצאת בסביבה לא הולמת בכדי לגדל ילדים.